ורדי בוברוב | מנקה מנקה מעקה

בית העירייה הישן, המוכר גם כ'בית סקורה' על שם היזם ובעליו המקוריים נבנה ב־1925 כבית־מלון יוקרתי. בעליו ביקש להקים בניין מפואר בלב העיר, על ראש גבעה ובציר ראשי המוביל לרחוב ביאליק ולכיכר. חזיתו עוצבה כדימוי אייקוני הנחרט בזיכרון. משבר כלכלי, שהתרחש באותה השנה, הוביל לשינוי יעודו של הבניין והשכרתו לעיריית תל אביב. הבניין שימש את העירייה בשנים 1926–1965 והיה לאחד האתרים הייצוגיים ביותר בארץ, ואיתו הכיכר הסמוכה, "הבמה של התיאטרון האזרחי".

עבודתי בוחנת בהומור את הפער שבין היעוד, הפאר וההדר האריסטוקרטי שתכנן בעליו של המבנה לבין שימושו הסופי כבית עירייה - בניין משרדים לשירותים מוניציפליים.לא במקרה מוקמה העבודה בחלל המדרגות. למעשה זהו החלל היחיד שנותר נאמן לתכנון המקורי ובו עשויים היו להיפגש אורחי המלון ובאי העירייה. 

 זהו גרם מדרגות המתפצל באופן סימטרי, מוגן במעקה מפורזל, מפותל ומחופה במאחז עץ. בעבודה מתבצעת פעולת ניקוי ללא מגע יד אדם, באופן מכני ואוטומטי. מן איירובוט למעקים העושה את העבודה ומאפשר את הבטלה. המברשת הנעה על מעקה העץ מתחקה אחר פעולת הניקיון היומיומית שאינספור פועלים ופועלות ביצעו מיום הקמתו של בית העיר, וקרוב לוודאי שימשיכו לבצע כל עוד הבניין עומד על תלו.

הטקסט כולל ציטוטים מתיק השימור שהכין משרד האדריכלים אפרת–קובלסקי בספטמבר 2006