טליה הופמן | البيارة שפירא

טליה הופמן חוקרת הבניות גאוגרפיות, גופניות והיסטוריות של המרחב המקומי באמצעות עבודות וידיאו ופרפורמנס ובפעולות השתתפותיות. עבודת הווידיאו החדשה שלה, "البيارة שפירא", מתמקדת בשכונה שבה היא מתגוררת כבר יותר מעשור. העבודה עוסקת בהיסטוריה של השכונה ובניסיון להנחיל אותה לילדיה. "כשעברתי לגור בשכונה, הופתעתי שלכל חלקה יש עץ לימון", היא מספרת. "אחרי כמעט מאה שנה, לא סביר שאלו עצים שנשארו מהפרדסים שנעקרו בנכבה, ב־1948. ובכל זאת, ההחלטה לנטוע עצי לימון כמעט בכל בית מהדהדת עבורי את הגירוש והמחיקה של החיים הפלסטיניים בעיר ומחוצה לה מאז ועד היום".‏
העבודה מתעדת סיור מודרך לילדות.ים ברחובות השכונה, שאותו הגתה האמנית יחד עם מורת הדרך ענת גרויסמן ובהשראת ספר ילדים בערבית שנכתב בשנת 2011 ועוסק בזכרונותיו של ילד שגדל בפרדסים של יפו/יאפא. הסיור מתנהל לאורך סדרת תחנות המעודדות חקירה ומשחק. משתתפיו ומשתתפותיו הצעירות.ים מתחקות.ים אחר עקבות הפרדסים. הן.ם נחשפות.ים לשפה הערבית דרך סיפור, מילים ושיר שהולחן במיוחד .לסיור, עוברות.ים בין עצי הדר ובתים נטושים ומתבוננות.ים במפות היסטוריות
‫העבודה צולמה ביום אחד, והמשתתפים.ות בה הם.ן ילדות.ים שגדלו יחד בגן יער קהילתי בקריית שלום במשך חמש שנים. הִקרבה והאינטימיות ביניהן.ם מאפשרות תנועה חופשית בין הקשבה, משחק ודמיון. התוצאה נעה בין רגעים של תצפית שקטה לבין התפרצויות של אנרגיה ילדית, ויוצרת מקצב המשקף את המתח בין העבר להווה, בין זיכרון למציאות. השילוב בין תיעוד עכשווי לשפה קולנועית פיוטית מאפשר להופמן להציג שאלות על אופני העברת ידע לילדים ועל האופן שבו הן.ם יכולות.ים לא רק להיחשף למרחב חיינו הטעון, אלא גם – אולי – לדמיין בו עתיד אחר.