טסי כהן פפר | מצולות, 2021

בדיפטיך של טסי כהן פפר, שני בדי קנבס תלויים זה לצד זה ויוצרים שדה ציורי רציף של חומר, שכבה ותנועה. היחס בין שני חלקי העבודה מייצר מעבר מתמשך בין אזורים שונים של אותו מרחב, ללא היררכיה ברורה ביניהם.
השמן נפרש בשכבות של ירוקים וכתמי צבע, סמיכים ושקופים לסירוגין. התוצאה היא עומק יציב, שאינו נפתח לנקודת מגוז ברורה. מן ההצטברות עולה תחושה של סבך המעלה על הדעת מצולות ומבט תת-מימי, שקווי ההתמצאות מיטשטשים בו והעין נמשכת אל תוך צפיפות חומרית. קריאה כזו של המערך יכולה לחול גם על המערכת העירונית: שכבות של תנועה, הצטברות וחפיפה שאינן מתארגנות לסדר אחד, אלא מתקיימות זו לצד זו במצב של חיכוך מתמשך.
כך מתקבלת קריאה של הציור כמרחב מנטלי, שהיעדר סדר קבוע מאפשר בו תנועה שאינה מתכנסת סביב מרכז. הדיפטיך פועל כמערכת פתוחה של יחסים בין משטח, עומק ותנועה: מערכת שהמופשט מתקיים בה כאופן של התהוות מתמשכת.