מיכל בראור | דרך קיבוץ גלויות 1

נקודת המוצא של העבודה היא שלושה עצי שקמה הצומחים על אי תנועה באחד הכבישים העמוסים בתל־אביב. משם יוצאת האמנית למחקר היסטורי, מרחבי, צילומי ופרפורמטיבי המנסה להתחקות אחר גלגוליהם של שלושת העצים, הקשורים בשינויים הפוליטיים שחלו באזור מאז תחילת המאה העשרים‏.
אילו מראות ראו שלושת העצים? איך השתנה במשך השנים המרחב הסובב אותם? איזה תפקיד מרחבי הם ממלאים היום?‏
העבודה מורכבת מכמה אלמנטים. המרכזי והגדול מביניהם הוא תוצאה של פעולה פרפורמטיבית של האמנית, אשר צעדה על אי התנועה, צילמה מקטע אחר מקטע שלו ולאחר מכן הרכיבה את התצלומים כך שנוצר דימוי קולאז'י באורך 13 מטר, המודבק על רצפת המוזיאון. שלושה חורים לבנים לאורך האי מסמלים את גזעי העצים, שאותם לא יכלה האמנית לצלם בסריקתה את פני השטח. יתר האלמנטים של העבודה מוצגים על הקיר, וביניהם שלושה תצלומי אוויר המתוארכים לשנים 1944, 1956 ו־1968, ובמרכזם שלושת השקמים; צילום ידה של האמנית אוחזת בתצלום מיניאטורי של שקמה; ורפרודוקציה של ציור של ראובן רובין.
כמו בעבודות קודמות שלה, בראור מבקשת לפענח את האופן שבו אנחנו מספרים לעצמנו את ההיסטוריה: מי כותב אותה, מי מצלם אותה ומי מחזיק בה. באמצעות שילוב בין תצלומים שלה לתצלומי ארכיון היא מסתכלת על המרחב בדרכים חדשות, דרך עדויות ועקבות הנמצאות לרוב בשולי הסיפור המרכזי. עבודותיה מציעות לא להשאיר את הצופה מחוץ לסיפור, אלא להפוך אותו לחלק בלתי נפרד מהמשמעות שהעבודה מייצרת.