עושים עיר
"לא הבתים, הרחובות והבניינים מהווים עיר, כי אם תכונות תושביה, הלשון, האהבה לעבודה וליצירה, השוויון, החופש, האמונה בכוחות עצמנו, והרצון לחיות חיים של כבוד ושל עמידה בזכות עצמנו. שימרו על האידיאליים שלנו, כי בהם תלוי קיום עירנו." מאיר דיזינגוף (1934).
לא הבתים, הרחובות והבניינים מהווים עיר, כי אם תכונות תושביה, הלשון, האהבה לעבודה וליצירה, השוויון, החופש, האמונה בכוחות עצמנו, והרצון לחיות חיים של כבוד ושל עמידה בזכות עצמנו. שימרו על האידיאליים שלנו, כי בהם תלוי קיום עירנו." מאיר דיזינגוף (1934).
באפריל השנה תלינו על חזית מוזיאון העיר את הציטוט הזה. הבוקר נזכרנו בו, לאור מה שקורה ברחובות עירנו ובערים נוספות בארץ. חופש הביטוי, השוויון והחופש הבסיסי ביותר של כל אחת ואחד מאיתנו תלויים על בלימה.
ובטוויסט מפתיע בעלילה (שימו לב לחיבור הגאוני!) - השבוע לפני 12 שנים, ב 14.7.2011 הגיעה לשדרות רוטשילד אחת, דפני ליף, במטרה להטות אוהל מחאה כי מחירי הדיור היו בלתי (אח, ומה נאמר היום? אנחת ייאוש).
אוהל הבודד הזה לא נשאר בודד לאורך זמן, ותוך ימים ספורים התמלאה השדרה המרכזיתה של עירנו במאות אוהלים ובמוחים ובמוחות שסחפו את המדינה כולה לאחת המחאות הגדולות והזכירות ביותר בתולדותיה – מחאת האוהלים.
ההמשך ידוע - מאהל רוטשילד ועוד אוהלים, הפגנות בכיכר הבימה ו"הפגנת המיליון" בכיכר המדינה, ועדת טרכטנברג, מחירו של הקוטג', והתעוררות התודעה הציבורית ליוקר המחיה.
תל אביב-יפו היא המקום בו התחילו מרבית המחאות וההפגנות בישראל והיא הכוח המניע את תנועת השינוי. אבל הא.נשים הם אלה שמעצבים ומעצבות את הסיפורים של העיר הזו והמוזיאון פה כדי להנציח ולהלל אותם ואותן.
בקרוב נחשוף את אוסף הסיפורים של תושבי ותושבות העיר, תוכלו להצטרף ולהפקיד סיפור בעצמכן. הישארו מחוברים ומעודכנים, ובסוף, הטוב ינצח.