בדומה לסטודיו שלי ביפו, גם חלל המוזיאון שהוקצה לי הפך למרחב עשייה קדחתני הכולל עיצוב קולקציית בגדים חדשה, תפירה, מדידות ועבודה עם א.נשי מקצוע בתחומי הטקסטיל, האופנה וחיי הלילה. הקו העיצובי שלי מושפע מאופנת רחוב: שעטנז של תרבויות, סיפורים, צבעים וסגנונות. אני עובד עם טקסטילים וחומרים ממוחזרים, המעוררים מודעות לקיום האקולוגי שלנו, תוך שילובם עם הדפסים בטכנולוגיות מתקדמות או ידניות.
ההשראה לעבודה זו היא, בין היתר, חבר'ה טראסק – קבוצה שנוסדה בתל־אביב ב־1917, ועם חבריה נמנו המשוררים אברהם שלונסקי ואלכסנדר פן ומייסד התיאטרון העברי בא"י דוד דוידוב. החבורה ביקשה לשמח ולהטריל את תושבי העיר הקטנה, וחבריה נחשבו למלכי חיי הלילה שלה.
רצוני הוא להביא אל בין כותלי המוזיאון חיים עמלניים, ראוותניים ומלאי תשוקה יצירתית ומשחקיות, תוך התמקדות בייצור ובהפקה של קו אופנה ושל חומרי השראה נלווים.
האלמנטים הפרפורמטיביים של תחום האופנה, החוגגים את המקומיות הרבגונית הפוליטית והבלתי מרוסנת, יבואו לידי במסיבה שתתקיים בחצר המוזיאון, ותכלול בין השאר מיצג אופנה שיציג את הליין שנוצר במיוחד עבור התערוכה.
